מרכז המידע הבין-מכללתי במכון מופ"ת

הוראה ומחקר המחקר המתואר במאמר זה בחן את תפיסותיהם של סטודנטים להוראה ושל מרצים במכללה להכשרת מורים בנוגע לכתיבה אקדמית. בשאלונים שהועברו לסטודנטים ולמרצים נבדקו תפיסותיהם בכמה נושאים: סוגי המטלות, תדירותן ותרומתן לאוריינות הסטודנטים; השימוש במגוון אמצעי הוראה אשר נועדו לטפח את הכתיבה האקדמית; סוגי הכתיבה השכיחים; והקשיים שמעורר כל אחד מסוגי הכתיבה. במחקר נמצא שסוג הכתיבה השכיח ביותר, כמו גם זה שהסטודנטים מתקשים בו פחות, הוא כתיבה פדגוגית הכוללת רפלקציה וסיכום שיעור. סוג הכתיבה השכיח פחות הוא כתיבה מחקרית; זו נתפסת כחשובה בעיני הסטודנטים והמרצים, אולם הסטודנטים רואים בה אפשרות הנוחה פחות עבורם. תחושת המסוגלות של הסטודנטים להיות בעלי המיומנויות הדרושות באסטרטגיות שכתוב ועריכה נתפסת בעיני המרצים והסטודנטים כגבוהה יותר מאשר תחושת המסוגלות שלהם להיות בעלי המיומנויות הדרושות באסטרטגיות תכנון. נמצא פער בין תפיסות המרצים לבין תפיסות הסטודנטים הנוגעות למתרחש בפועל בשיעורים ולעניין הקשיים בכתיבה.